Bava Metzia 203

Kapitel 203

א בגובתא דקניא

1 denn dafür genügt ein Bambusröhrchen.

ב ת"ר המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויוצא ומנכרי נוטלה בידו ויוצא ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא וקבר אשתו ושני בניו

2 Die Rabbanan lehrten: Wenn jemand an seinen Nächsten ein Haus vermietet hat, so muß der Mieter eine Mezuza anbringen, und wenn er auszieht, so darf er sie nicht mit der Hand abnehmen und ausziehen; ist es einNichtjude, so nehme er sie mit der Hand ab und ziehe aus. Einst nahm sie jemand mit der Hand ab und zog aus; darauf begrub er seine Frau und seine beiden Kinder. —

ג מעשה לסתור אמר רב ששת ארישא:

3 Ein Tatfall zur Widerlegung!? R. Šešeth erwiderte: Dies bezieht sich auf den Anfangsatz.

ד הזבל של בעל הבית ואין לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכירים בלבד: במאי עסקינן אילימא בחצר דאגיר ליה לשוכר ותורי דשוכר אמאי של בעה"ב אלא בחצר דלא אגירא לשוכר ותורי דמשכיר פשיטא

4 DER MIST GEHÖRT DEM HAUSBESITZER; DEM MIETER GEHÖRT NUR DAS, WAS AUS DEM OFEN UND DEM HERDE KOMMT. Von welchem Falle wird hier gesprochen: wollte man sagen, wenn der Hof an den Mieter mitvermietet ist und die Rinder ebenfalls dem Mieter gehören, weshalb gehört er dann dem Hausbesitzer; und wollte man sagen, wenn der Hof nicht an den Mieter mitvermietet ist, und die Rinder dem Vermieter gehören, so ist dies ja selbstverständlich!? —

ה לא צריכא בחצר דמשכיר ותורי דאתו מעלמא קמו בה

5 In dem Falle, wenn der Hof dem Vermieter gehört und fremde Rinderin diesem stehen.

ו מסייע ליה לר' יוסי ברבי חנינא דא"ר יוסי ברבי חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו

6 Dies wäre eine Stütze für R. Jose b. R. Ḥanina, denn R. Jose b. R. Ḥanina sagte, der Hof eines Menschen eignetfür ihn ohne sein Wissen.

ז מיתיבי אם אמר כל מציאות שיבאו לתוכו היום תקנה לי חצרי לא אמר כלום ואם איתא להא דא"ר יוסי בר' חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו אמאי לא אמר כלום

7 Man wandte ein: Wenn jemand gesagt hat: mein Hof eigne für mich jeden Fund, der heute in diesen kommen wird, so hat er nichtsgesagt. Weshalb hat er nichts gesagt, wenn dem so wäre, wie R. Jose b. R. Ḥanina lehrt, der Hof eines Menschen eigne für ihn ohne sein Wissen!? —

ח הכא במאי עסקינן בחצר שאינה משתמרת

8 Hier wird von einem ungesicherten Hofegesprochen. —

ט אי הכי אימא סיפא יצא לו שם מציאה בעיר דבריו קיימין ואי בחצר שאינה משתמרת כי יצא לו שם מציאה בעיר מאי הוי

9 Wie ist demnach der Schlußsatz zu erklären: Ist es in der Stadt bekannt geworden, daß bei ihm ein Fund vorhanden ist, so sind seine Worte gültig. Was ist denn dabei, daß es in der Stadt bekannt geworden ist, daß bei ihm ein Fund vorhanden ist, wenn es ein ungesicherter Hof ist!?

י כיון דיצא לו שם מציאה בעיר מיבדל בדילי אינשי מינה והויא לה כחצר המשתמרת

10 Wenn es in der Stadt bekannt ist, daß bei ihm ein Fund vorhanden ist, so ziehen sich die Leute davon zurück, und der Hof gilt als gesichert.

יא מיתיבי זבל היוצא מן התנור ומן הכירים והקולט מן האויר הרי הוא שלו ושברפת ושבחצר של בעל הבית ואם איתא להא דר' יוסי בר' חנינא דאמר חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו קולט מאויר אמאי הרי הוא שלו אויר חצרו הוא

11 Man wandte ein: Der Mist, der aus dem Ofen oder aus dem Herde kommt, und der aus der Luft eingesammeltwird, gehört ihm, und der sich im Stalle und im Hofe befindet, gehört dem Hausbesitzer. Wieso gehört nun, wenn dem so wäre, wie R. Jose b. R. Ḥanina lehrt, der Hof eines Menschen eigne für ihn ohne sein Wissen, der aus der Luft eingesammelte ihm, es ist ja die Luft seines Hofes!?

יב אמר אביי במדביק כלי בשולי פרה

12 Abajje erwiderte: Wenn er ein Gefäß an das Körperende der Kuhbefestigt.

יג רבא אמר אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי

13 Raba erklärte: Was nicht im Luftraume liegen bleibt, gilt nicht als niedergelegt. —

יד ומי פשיטא ליה לרבא והא מיבעי בעי לה דבעי רבא זרק ארנקי בפתח זה ויצאתה בפתח זה מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לאו כמונח דמי

14 Ist dies Raba denn entschieden, dies ist ihm ja fraglich!? Raba fragte nämlich, wie es denn sei, wenn jemand einen Geldbeutel durch die eine Tür hineinwirft und er durch die andere hinausfliegt; ob die Sache, die im Luftraume nicht liegen bleibt, als niedergelegt gilt oder nicht? —

טו התם לא מיפסק ולא מידי הכא מיפסק כלי

15 Da ist [die Sache von der Luft] nicht getrennt, hierbei aber ist sie durch das Gefäß getrennt.

טז ושברפת ושבחצר הרי אלו של בעל הבית תרתי

16 «Der sich im Stalle und im Hofe befindet, gehört dem Hausbesitzer.» Beides!?

יז אמר אביי הכי קאמר ושברפת שבחצר הרי אלו של בעל הבית אמר רב אשי זאת אומרת המשכיר חצירו סתם לא השכיר רפת שבה

17 Abajje erwiderte: Er meint es wie folgt: der sich im Stalle auf dem Hofe befindet, gehört dem Hausbesitzer. R. Aši sagte: Hieraus ist zu entnehmen, daß, wenn jemand einen Hof ohne besondere Vereinbarung vermietet hat, er den auf diesem befindlichen Stall nicht mitvermietet hat.

יח מיתיבי יוני שובך ויוני עלייה חייבות בשילוח ואסורות בגזל מפני דרכי שלום

18 Man wandte ein: Bei Tauben aus dem Schlage und dem Söllerbesteht die Pflicht des Fliegenlassens, auch sind sie [fremden] als Raub verboten, des Friedens wegen.

יט ואם איתא להא דאמר רבי יוסי בר' חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו קרי כאן (דברים כב, ו) כי יקרא פרט למזומן

19 Wenn nun dem so wäre, wie R. Jose b. R. Ḥanina lehrt, der Hof eines Menschen eigne für ihn ohne sein Wissen, so sollte doch hierauf bezogen werden der Schriftvers:wenn sich trifft, ausgenommen das Vorrätige!?

כ אמר רבא ביצה ביציאת רובה הוא דאיחייבה לה בשילוח ומיקנא לא קניא עד דנפלה לחצרו וכי קתני חייבות בשילוח מקמי דתיפול לחצירו

20 Raba erwiderte: Sobald die größere Hälfte des Eies hervorkommt, tritt das Gebot des Fliegenlassens ein, die Aneignung aber erst dann, wenn es in den Hof gefallen ist, und die Lehre, hierbei bestehe die Pflicht des Fliegenlassens, erstreckt sich auf die Zeit bevor es in seinen Hof gefallen ist. —

כא אי הכי אמאי אסורות משום גזל אאמן

21 Weshalb sind sie demnach[fremden] als Raub verboten!? — Dies bezieht sich auf die Mutter.

כב ואיבעית אימא לעולם אביצים ומדנפיק רובה דעתיה עילוה

22 Wenn du aber willst, sage ich: tatsächlich auf die Eier, denn sobald die größere Hälfte hervorkommt, rechnet er darauf.

כג והשתא דאמר רב יהודה אמר רב אסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם שנאמר (דברים כב, ז) שלח תשלח את האם והדר את הבנים תקח לך אפי' תימא דנפלה לה לחצרו כל היכא דאיהו מצי זכי ליה חצרו זכיא ליה וכל היכא דאיהו לא מצי זכי ליה חצרו נמי לא זכיא ליה

23 Nachdem aber R. Jehuda im Namen Rabhs erklärt hat, man dürfe sich die Eier nicht aneignen, solange die Mutter auf diesen sitzt, denn es heißt:lasse die Mutter fliegen, und nachher: und die Jungen behalte für dich, ist dies auch auf den Fall zu beziehen, wenn sie vollständig in seinen Hof gekommen sind, denn in dem Falle, wenn er selber sie eignen kann, eignet sie auch sein Hof für ihn, und wenn er selber sie nicht eignen kann, eignet sie auch sein Hof nicht für ihn. —

כד א"ה אסורות בגזל מפני דרכי שלום אי דשלחה גזל מעליא הוא אי דלא שלחה הא בעי שלוחה

24 Wieso sind sie demnach [fremden] des Friedens wegen als Raub verboten; hat er sie fliegen lassen, so ist dies ja richtigerRaub, und hat er sie nicht fliegen lassen, so muß er diesja tun!? —

כה בקטן דלאו בר שילוח הוא קטן בר דרכי שלום הוא ה"ק אביו של קטן חייב להחזיר לו מפני דרכי שלום:

25 Hier wird von einem Minderjährigen gesprochen, der zum Fliegenlassen nicht verpflichtet ist. — Ist denn bei einem Minderjährigen die Erhaltung des Friedens zu berücksichtigen!? — Er meint es wie folgt: der Vater des Minderjährigen muß sie zurückgeben, des Friedens wegen.

כו <big>מתני׳</big> המשכיר בית לחבירו לשנה נתעברה השנה נתעברה לשוכר השכיר לו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר

26 WENN JEMAND AN SEINEN NÄCHSTEN EIN HAUS AUF EIN JAHR VERMIETET HAT, SO IST, WENN DAS JAHR SCHALTJAHRGEWORDEN IST, DIES ZUGUNSTEN DES MIETERS ERFOLGT; HAT ER ES IHM MONATLICH VERMIETET, SO IST, WENN DAS JAHR SCHALTJAHR GEWORDEN IST, DIES ZUGUNSTEN DES VERMIETERS ERFOLGT.

כז מעשה בציפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהב לשנה מדינר זהב לחדש

27 EINST MIETETE JEMAND IN SEPPHORIS VON SEINEM NÄCHSTEN EIN BADEHAUS UM ZWÖLF GOLD[DENARE] FÜR DAS JAHR, EINEN GOLDDENAR FÜR DEN MONAT.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel